שוב התקיעות הזו..

תקיעות בחיים. כל כך הרבה מדברים על זה.
"תמי, אני מרגישה תקועה, יכולה לעזור לי?"

הרבה אנשים פונים אלי עם הטענה הזו.
נדמה שיש מגיפת 'תקיעות',
כל כך הרבה עסוקים ב'אני  תקוע', למה אני תקוע,
אני מקבלת כמות אדירה של הצעות, מיילים, תוכניות-

של איך לצאת מהתקיעות.

תחושת תקיעות בנישואין? בעבודה? בכספים? במצב רוח?

ואני אומרת, אולי נחשוב על זה אחרת?

מה אם- נחבק את התקיעות הזו?
מה אם- נפסיק להשתדל כל כך לשנות?
מה אם- היינו יכולים לקבל את החיים as is?

אז תגידו, אבל אם אקבל, אז איך אתקדם?
וככה כן יש התקדמות?!
ולהתקדם לאן?

אולי כל מה שצריך זה להרגיש טוב?
להיות מחוברים לשמחה.
כן, שמחה, זוכרים משהו כזה?
או "חס וחלילה" לאהבה? 

תקיעות, כמו כל דבר, זו הגדרה סובייקטיבית,
אישית, תלויה בפרשנות שלך.

והפרשנות עלולה להיות הרסנית!

בכל כך הרבה תחומים הייתי צריכה לשנות בחיי,
האם זה אומר תקיעות או דווקא תנועה?
ובדרך כלל שאנחנו כבר מוכנים לשינוי
והוא לא קורה כמו שאנחנו רוצים,
או בקצב שאנחנו רוצים..
נכנס מן רגש מבאס.. שגורם לנו להרגיש תקועים.
נכנסת מחשבה- שהנה ניסיתי.. ולא הצליח לי-
וזה גורם לנו להרגיש תקיעות.

ומה קורה אז?
זה כבר משתנה.. אחד יכנס לדרייב מואץ,
אחר ירפה,

יש לנו תמיד אופציה-
אנחנו יכולים לייסר את עצמנו
או פשוט להירגע לתוך זה.

"להירגע לתוך זה? תמי, השתגעת?"

כן, זה אולי מפחיד, לרגע,
אבל משחרר.

מאוד משחרר.

ב"ספירלה" אני מלמדת ומתרגלת את זה
הלכה למעשה.

בפשטות, בבהירות, בחדות.

הנה הפרטים לסדנה (הממש קרובה) הבאה.

באהבה

תמי דגים

החופש להיות