אוי הייאוש…
מוכר גם לך?, לא מעייף נורא? לא נמאס?
נו, אז מה נעשה עם זה? איך זה כל פעם בא, מופיע, ללא אזהרה מוקדמת, דווקא כשממש טוב?
אנחנו מודעים, עובדים, אנחנו אפילו משתמשים כבר בכלים שאספנו לאורך השנים..
אז איך? איך זה שהוא מופיע שוב ושוב..?
מה מפעיל את כפתור הייאוש?
לא יודעת להגיד לכם על הכפתור שלכם אבל אצלי זה סימן לכך שיש לי עוד הרבה הרבה עבודה (תודה לאל, אחרת לא הייתי כאן כבר!)
ומה זו העבודה הזו? לראות שעוד יש מקום לאהבה עצמית, לראות שיש עוד ועוד לתקן, לשפר את הדימוי העצמי, ובעיקר בעיקר- שוב, כן, לבחור לעשות.
אין ברירה.
כשבוחרים ללכת בדרך, מובטחים גם רגעי נפילה, מזל שדוקטור סוס נמצא כדי להזכיר.. (זוכרים מהפוסט הקודם..?) .
לבחור לעשות, כן..
אפשר שלא אבל את המצב (הלא מרנין) הזה אנחנו כבר מכירים.
אז כן, שוב, סליחה, להפשיל שרוולים ולגייס את כל הכוחות לטובת עצמנו!
הבנתי כבר מזמן שאין מצב ללכת לאחור (ברברס) וכדי שאנוע קדימה אני צריכה להיות בעשייה.
כמה קשה להיות בעשייה כשאני ברגעי מפלה.. ואיזה עונג להרגיש את הרווחה שבאה עם העשייה.
עשייה, כוונתי, היא לא ללכת לסלול כבישים בחוץ בחום הזה.. אלא לזהות את הייאוש, ספק, חולשה.. ולסלול את הדרך, זו הפנימית, לאמונה בנו.
ולקבל שהתנודתיות ייתכן ותהייה שם עוד. אולי תמיד. לקבל שאנחנו נעים בין אמונה לספק, בין עשייה לחידלון, בין עוצמה לחולשה, בין ייאוש לתקווה.
איך לקבל?
רק באהבה.
מתכון אישי- עובד תמיד! (עוד לא קרה שהמתכון נוסה ולא עבד. יותר מכך, שימוש חלקי- עוזר גם הוא!): לנשום!
לדבר בשקט. זה תמיד נעים יותר.
לחייך, מומלץ הרבה ובכל עת.
לשיר. מומלץ גם לזייפנים!
להיות במגע.
לצחוק פרוע, סתם כך. (וואו, כמה שזה משחרר)
ו- שוקולד? נחמד לרגע אבל ממש לא עוזר. האמינו לי- מניסיון! אפילו מזיק למצבי הרוח אבל על כך אולי בפעם אחרת כשאדבר על תזונה.
אז נאחל רק טוב.
אני כבר מרגישה טוב יותר.
ולמי שישמח לקבל גם הוא את הפוסטים, אפשר להצטרף כאן
היו ברוכים,
תמי דגים
החופש להיות
תמר דגים - ריפוי שלם 