הפעם בתגובה לסרט "תפוס את הרגע" או כפי שהוא נקרא באנגלית "The peaceful worrier"
כאילו עוד סרט אמריקאי על גיבור, על ההתרסקות שלו, ההתמודדות שלו והתהילה.
הפי- אנד, אמריקה.
אבל זה סרט על החיים, של כולנו, לא רק של ספורטאים, כוכבי על או סלבריטאים.
זה על החיים שלי ושלך.
כשראיתי אותו לראשונה (בדיוק לפני שנה) הרגשתי שהגישו בו את הסיליבוס של שעורי ההתפתחות והמודעות שאני מעבירה. נרעשתי מהפשטות שבה המסרים היקרים האלה מועברים דרך סרט. פשוט, ככה.
טוב, אז אני קצת רומנטית ואיך אחי היה אומר לי- "נכנסת לסרט, אה?", כן אני נכנסת לדמויות. אז?
"אין דבר כזה ששום דבר לא מתרחש", "אין דבר כזה רגעים רגילים", הוא אומר (ניק נולטי..וזה נשמע מה זה טוב באנגלית). וזה כ"כ נכון.
בזמן כזה שהקצב כ"כ מהיר, שהצורך בגירויים אינטנסיבי כל כך, שהצורך בלספק אותם גירויים הוא מיידי עד בלתי נסבל.. בזמן כזה האיזון חשוב.
אני כאן כדי להזכיר. לי ולך.
כשאני רואה את הילדים שלי מבלים זמן רב מידי (לטעמי) מול המסכים, אני גם מזכירה לעצמי שהם גם פעילים מאוד, ושהדברים טיפה אחרת עכשיו מאשר לפני 30 שנה..
אבל, כשהם מתחילים להתבכיין שמשעמם ומצפים שאני אהיה צוות הוואי ובידור, אני יודעת שמשהו חסר.
אין דבר כזה שעמום בעיני.
תמיד משהו קורה, תמיד יש משהו מעניין סביבי או בי.
אין רגע דל. הכול כ"כ מלא ועשיר. ורגעי ה'שעמום' יכולים להיות המרתקים ביותר, הפורים ביותר. ככה זה אצלי.
כ"כ הרבה החלטות חשובות, מאירות, התקבלו ברגעי 'שעמום' שאני מעדיפה לקרוא להם- רגעי שקט.
נזכרתי שמאז שאני קטנה אני אוהבת לצפות באנשים, במתרחש. סקרנית לדקויות הקטנות, לניואנסים העדינים שבין אנשים. אפילו בתיכון, אני וחבר טוב שלי אז, היינו מתצפתים בהפסקה, וצחקנו שאנחנו כמו זוג הזקנים ביציע בתוכנית של החבובות..
אולי גם זה מה שהפך אותי לרגישה כ"כ ואח"כ למטפלת דקת הבחנה ומדויקת.
אולי זה גם מה שהביא אותי להיות סרבנית פשרות סדרתית. (למרות שלקח לי זמן להודות,להסכים ולהעיז).
הדברים חייבים להיות מדויקים לי. והיום כבר לא רואה בזה חסרון כמו שכל חיי העבירו לי.
כן, יש לזה מחירים לא פשוטים לפעמים. אוקיי. אני נכונה להם היום.
כשאני מתבוננת אני נפעמת. כל כך הרבה גילויים.
לא צריך לשבת במדיטציה שעה בעיניים עצומות.. למי יש זמן לזה בקצב החיים שלנו?!
לעומת זאת 5 דקות בבוקר ועוד 5 לפני השינה, גם אם בעיניים פקוחות, בהתבוננות שקטה, בהקשבה לפעימות הלב- עושות הבדל גדול באיך שהיום שלי נראה, באיך שהחיים שלי נראים.
אז הנה תרגיל קטן להתחלה:
שבו עכשיו בנוח, קחו כמה נשימות עמוקות ורכות. בלי מאמץ, לתת לגוף להיות רפוי ולחוש כל מה שקורה בגוף, בלי לשפוט, בלי לפרש, בלי להבין.
רק לחוש ולנשום. רך.
ובחיוך לשאול- איך אני רוצה להביא את עצמי היום?
או- איך אני מביא את עצמי במיטבי היום?
או- מה הדבר הטוב ביותר עבורי היום?
ולתת לתשובה לעלות. לפעמים זה בא במהירות, נסו לתפוס את ההבזקים, הרסיסים.
או שיופיע מסר ברור.
ואז לחייך ולנשום והנה אתם מתחילים את היום עם מסר פנימי שלכם.
והנה היום מחויך ובהיר יותר.
תרגיל קטנטן שעושה שינוי גדול.
טעימונת מלימודי גישת הספירלה הבאים עלינו לטובה מיד אחרי החגים.
רק טוב
תמי
תמר דגים - ריפוי שלם 