כשעצוב ולא הולך..

אוי הייאוש

מוכר גם לך?, לא מעייף נורא? לא נמאס?
נו, אז מה נעשה עם זה? איך זה כל פעם בא, מופיע, ללא אזהרה מוקדמת, דווקא כשממש טוב?
אנחנו מודעים, עובדים, אנחנו אפילו משתמשים כבר בכלים שאספנו לאורך השנים..
אז איך? איך זה שהוא מופיע שוב ושוב..?
מה מפעיל את כפתור הייאוש?

לא יודעת להגיד לכם על הכפתור שלכם אבל אצלי זה סימן לכך שיש לי עוד הרבה הרבה עבודה (תודה לאל, אחרת לא הייתי כאן כבר!)
ומה זו העבודה הזו? לראות שעוד יש מקום לאהבה עצמית, לראות שיש עוד ועוד לתקן, לשפר את הדימוי העצמי, ובעיקר בעיקר- שוב, כן, לבחור לעשות.
אין ברירה.
כשבוחרים ללכת בדרך, מובטחים גם רגעי נפילה, מזל שדוקטור סוס נמצא כדי להזכיר.. (זוכרים מהפוסט הקודם..?) .
לבחור לעשות, כן..

אפשר שלא אבל את המצב (הלא מרנין) הזה אנחנו כבר מכירים.
אז כן, שוב, סליחה, להפשיל שרוולים ולגייס את כל הכוחות לטובת עצמנו!
הבנתי כבר מזמן שאין מצב ללכת לאחור (ברברס) וכדי שאנוע קדימה אני צריכה להיות בעשייה.
כמה קשה להיות בעשייה כשאני ברגעי מפלה.. ואיזה עונג להרגיש את הרווחה שבאה עם העשייה.
עשייה, כוונתי, היא לא ללכת לסלול כבישים בחוץ בחום הזה.. אלא לזהות את הייאוש, ספק, חולשה.. ולסלול את הדרך, זו הפנימית, לאמונה בנו.
ולקבל שהתנודתיות ייתכן ותהייה שם עוד. אולי תמיד. לקבל שאנחנו נעים בין אמונה לספק, בין עשייה לחידלון, בין עוצמה לחולשה, בין ייאוש לתקווה.
איך לקבל?
רק באהבה.
מתכון אישי- עובד תמיד! (עוד לא קרה שהמתכון נוסה ולא עבד. יותר מכך, שימוש חלקי- עוזר גם הוא!): לנשום!
לדבר בשקט. זה תמיד נעים יותר.
לחייך, מומלץ הרבה ובכל עת.
לשיר. מומלץ גם לזייפנים!
להיות במגע.
לצחוק פרוע, סתם כך. (וואו, כמה שזה משחרר)

ו- שוקולד? נחמד לרגע אבל ממש לא עוזר. האמינו לי- מניסיון! אפילו מזיק למצבי הרוח אבל על כך אולי בפעם אחרת כשאדבר על תזונה.
אז נאחל רק טוב.
אני כבר מרגישה טוב יותר.

ולמי שישמח לקבל גם הוא את הפוסטים, אפשר להצטרף כאן

היו ברוכים,

תמי דגים

החופש להיות

אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים

ממש אין לי אחוזים במכירה ובכל זאת ממש מרגישה חובה לשתף אתכם בחוויית קריאה אחרת. זה לא עוד ספר ילדים. זה ספר הנחיה לחיים.

"אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים" – ד"ר סוס. יופי של ספר! לפני כמעט 3 שנים המחזנו חלקים ממנו לבר המצווה של הבן שלי, נתנו לו צידה לדרך, ולפני כמה ימים קיבלתי אותו אני במתנה מחברה קרובה ושותפה לדרך. לא במקרה, כנראה.

יופי של ספר! סיפור מופלא על התמדה ונחישות ובעיקר אמונה. אמונה בדרך, אמונה בעצמך, בכוחות שלך. יופי של ספר! הגיע אלי בדיוק בזמן, כתזכורת.

תזכורת להולכים בדרך. תזכורת לבוחרים לצמוח ולעשות משהו אחר, משמעותי עם החיים שלהם. תזכורת חשובה ללא לוותר. לא לוותר על הידיעה שיש בנו כל כך הרבה לממש ולתת לעולם. לא לוותר על החיפוש, על המשמעות. לא לוותר לעצמנו רק כי לפעמים זה לא נוח.

אז צאו! באומץ, בשמחה, בהתמדה,
" תגיע רחוק,
                                         ותמשיך ותצעד,
עם כל בעיה
תתמודד מיד".

                                       

ואם מתחשק לכם לדבר על זה- אז קדימה- לבלוג

אנשים נוספים מחכים לשמוע דרכם על המסע המופלא הזה של החיים- עזרו להם להצטרף כאן

היו ברוכים,

תמי דגים

החופש להיות


מי מקשיב לך?

סליחה, באמת סליחה.

יש מונח בפסיכולוגיה שנקרא אפולוגטיות. משהו 'קסום' כזה שבו אתה מוצא עצמך בהתנצלות מתמדת, בהתקפלות מבחינתי.

זה בא ממקום כל כך עמוק, זו לא סתם אמירת סליחה או הצטערות על משהו.

זה מרגיש יותר כמו "סליחה שאני קיים".

וזה נורא.

סליחה שאני קיים? סליחה?

קבלנו מתנה אדירה, יפהיפיה (נכון גם מאתגרת) ואנחנו מבזבזים אותה, שוחקים אותה עד דק בלא להיות מי שאנחנו.

לאנשים תמיד ולעולם יהיה מה להגיד, לייעץ, לכוון, להעיר, לכעוס עליכם.

אז מה? אז נקשיב, נראה אולי יש כאן משהו שווה בשבילי ואם לא? מה אז?

כשאנחנו במצב אפולוגטי אנחנו מאמינים למה שנאמר לנו ולא רק זאת אנחנו מיד מכילים את זה על עצמנו היינו- כנראה שזה נכון..

הרגש שיופיע עם זה הוא אשמה. כשאנחנו מכילים את שמוטח כלפינו נרגיש אשמה ומיד לאחר מכן- כישלון.

לא כייף.

אבל מילא לא כיף- לא מקדם.

כ"כ לא מקדם.

תראו, ישנה תמיד האופציה להאמין ואפילו לכווץ את עצמנו, לצמצם  למינימום ההכרחי.

יהיה נוח לכולם. אבל למה?

ישנה גם האופציה (המומלצת בזאת), לבחון-

  1. האם זה נכון? האם יש כאן משהו טוב עבורי?
  2. האם זה מקדם אותי?
  3. איך זה מקדם אותי?

כשמשהו מקדם אתכם, לכו על זה!

כשלא, כשממש גם פוגע בהרגשתכם וביכולת לפעול ? וותרו על זה.

זכרו, לאנשים תמיד יהיה מה לומר. אנשים לא אוהבים שמזיזים להם את סדרי העולם. רוב האנשים לא אוהבים שינויים. שזה לבדו הזוי, כי הכל בשינוי כל הזמן! הדבר הכי קבוע שיש הוא השינוי.. אז באמת מדהים לראות כמה לרובנו כ"כ קשה עם שינויים.

אנחנו בעצם רוצים שיגרה, שהדברים יזרמו כמו שאנחנו מכירים, יודעים ורגילים.

מצחיק, או לא, אבל אין סיכוי.

הכל זז. ומהר.

בחרו. איפה הכוח, למי אתם נותנים אותו. החוצה או אל עצמכם?

אתם יודעים הכי טוב מה נכון לכם.

היו בטוחים בכך, גם אם למישהו נראה אחרת. רק אתם יודעים מה טוב לכם.

(ויש תקופות שלא וגם זה בסדר).

צריך רק לשאול את השאלות הנכונות. אלה שמועילות, שמקדמות אתכם ולא אלה שמפילות חזרה אל השיפוטיות והביקורת, על זה כבר סיכמנו שאנחנו מוותרים, נכון?

וכשמישהו אמר לכם משהו- תודו לו. כי בכל דבר שנאמר יש משהו עבורכם. יש תובנה מקדמת עבורכם. לא, אני לא סותרת את עצמי, לא אמרתי לאמץ את שנאמר לכם במדויק אלא להקשיב ולראות שמה שנאמר קרוב לוודאי (אני מקווה) בא מאהבה אליכם, מדאגה לכם, מרצון שיהיה לכם טוב. גם אם התוכן לא מדויק, יש משהו טוב בשבילכם, שמקדם אתכם.

אז במקום להתנצל על עצם קיומכם המופלא- תמיד תשאלו איך זה עוזר לי? במה מקדם אותי?

רוצים להיות חופשיים עכשיו