מה קורה לך? תהיי כבר מציאותית!

מה קורה לך? תהיי כבר מציאותית!

כמו צורחים עלי מכל עבר Wake-up!! את לא רואה? את לא מבינה איך העולם הזה מתנהל? מה קורה לבחירות שלך?!

שאלתי את עצמי אם אני מכשילה את עצמי או קשובה לעצמי ונאמנה למה שאני שומעת, ברמות שנראות לעיתים הזויות ל'מציאות'.

אז זה הסיפור, אני כבר לא בטוחה שיש 'מציאות', ולא, לא איבדתי קשר עם החיים. להיפך.
המציאות כל הזמן מתחלפת לי, מה שידענו כ'עובדות' מדעיות בעבר מתגלה כאחר פתאום, דברים שלא ידענו על קיומם נחשפים במלוא עוצמתם עכשיו.

וזה מבלבל אותי.

לפעמים לא בטוחה במה נכון. ומה זה בכלל נכון. נכון למי? מתי? וה'נכון' הזה כל הזמן זז לי, משנה כיוון.
אז איך אדע? איך אדע שאני פועלת נכון או אולי מכשילה את עצמי.

למה מכשילה? כי אני לא יודעת לזייף. לא עם חברות, לא עם גברים, לא בעבודה.
אף פעם לא ידעתי. שקופה. וישירה.
אני לא יכולה לעשות 'כאילו' (למרות שעם השנים למדתי פשוט לשתוק, אבל מי שמכיר אותי יודע שעדין רואים עלי כשמשהו לא נראה לי..),
התחושה שעברה עלי בחודש האחרון היא שאולי אני פשוט לא מתאימה לכללים, לנוהגים המקובלים,

הכול צריך להיות לי אחר, מיוחד, מרגש, מחובר, שלי. חופשי לשיקול דעתי. שלא יעזו לגעת לי במרחב שלי..

אני בלתי ניתנת לביות. אולי זו טיפשות כי המחירים לא תמיד כייפים.

כשהייתי קטנה אמרו לי שאני עקשנית ואולי גם כעסו על זה. זה בטח לא נוח להורים.
אח"כ נולדה לי השכפול שלי, ילדתי המהממת, שיודעת היטב מה היא רוצה וגם משיגה את זה. והבנתי.
הבנתי (גם) דרכה את העצמאות שלי והשתדלתי ככל יכולתי לא לביית אותה (וחוויתי כהורה כמה זה לא פשוט), ראיתי את הייחודיות שבה, ובי, הערכתי את העוצמה שבידיעת דרכה, שבידיעת דרכי שלי, והבנתי שתפקידי לטפח את הייחודיות הזו שלה, שלי.

הבנתי שאסור לי לביית אותה, שאסור לי לצמצם או לגדוע את העוצמה הזו, שתפקידי לטפח ולהעצים אותה עוד. שתרגיש ייחודית בכל רגע ורגע,
שתדע שהיא יכולה להשיג כל מה שהיא רק רוצה. וגם אני.

וכשאני כותבת את זה אני מתרגשת, מתעצמת ובו זמנית חוששת. אבל מה עם החיים? עם המציאות?
"צריך גם לדאוג לעצמך", "צריך מקצוע טוב", "ככה זה בעולם הבוגרים", "חלומות זה יופי אבל שים בצד עכשיו, תתבגר".

כמה זה מפחיד ומטלטל.

כבוגרת, סה"כ די אחראית, אני יודעת שאל לנו, כבוגרים לוותר על החלומות שלנו, אדם בלי חלום הוא כאדם ללא רוח חיים. אפשר בכל גיל להתחיל, אין לזה פג תוקף.

יש לזה, כמו לכל דבר תג מחיר.

נזכרת שבתחילת הדרך אמרו לי שיש מחירים לשלם.. היום אני כבר מנחה אחרים להסכים לאותו תשלום – שלא תמיד ידוע מראש.

זה אף פעם לא קל.

אנחנו בדרך כלל לא נהנים לשלם. הממ, בעצם, יכולה לחשוב על כמה קניות שלי שממש נהניתי לשלם.
ומה כשהמחיר מעורפל יותר או מתגלה רק אח"כ? זה כבר קצת פחות פשוט.

אבל האם אכנע לאזור הנוחות שיצרתי? האם אפסיק להקשיב למה שבוער בי רק כדי להתאים עצמי למה שאולי אני חושבת שנראה נכון? מקובל? למה שאולי אחרים מצפים ממני?

האם זו מרדנות של גיל 17 שעוד לא נרגעה? טיפשות, לא עלינו? עקשנות מעצבנת וחסרת מנוחה?

או האם זה הקול הפנימי האישי האמיתי שלי? האם זו באמת האמת ועד לאן זה עוד לוקח?

אין לי תשובות מחץ לעניין הזה. אני רק יודעת שהחיים משקפים לי את מה שאני חושבת עליהם, עלי.

אני רק יודעת שכשאני מסכימה להתבונן בלי מסכות אני מגלה את השקט שבי, את הכוחות שבי, את העוצמות האלה שלפעמים שכחתי וקיבלתי את ביתי כדי להיזכר.

את היופי הזה, שכשאני מחוברת אליו הכול זורם הרבה יותר בפשטות ובנחת, גם הקשיים שלי.

חזרתי ללמד החודש, חזרתי אל הסטודנטים האהובים שלי, התחלתי ללמד גם בבית – וטוב לי.
ההתרגשות שבכל שיעור ואחריו, העונג של להעביר- ללוות אנשים אל עבר השמחה והאהבה שבהם,
היכולת באמת לחולל שינוי ולהשפיע לטוב. אין על זה. (משתווה כמעט להתרגשות ולשמחה שיש לי מהחורף..).

שפר מזלי לעשות את מה שאני אוהבת, את מה שאני טובה בו.
אני צועדת להגשמת החלום שלי !
ומזכירה לעצמי את זה בימים שקשים לי יותר, כשהתנועה איטית מידי לטעמי,
כשכבר אין לי סבלנות, כשאני נזקקת לעזרה.

אני צועדת להגשמת החלום שלי.

ואני תומכת באחרים לעשות את אותו הדבר בדיוק.

כי ללא חלום להגשים, אנחנו נטולי חיים.
(אה, כן, ובדרך להגשמת החלום- מותר לך, ראוי לך וכדאי לך גם להתפרנס.)

באהבה
תמי

7 תגובות על ״מה קורה לך? תהיי כבר מציאותית!״

  1. תודה תמי עלהמייל המעודד הזה על הבוקר
    גם אני חייה בהרגשה שאני היא זו שמכשילה ומעקבת את ההתפתחות שלי .
    גם אני חייה את החלום שלי עובדת בהנחיית קבוצות בתיאטרון בובות
    אבל תמיד כואב לי הראש מרוב דאגות ולא ממש מתפרנסת יפה כרגע
    כי אני מפחדת מהצלחה
    אני יודעת לדדשד בכאב ולא רוצה להיות שם יותר
    מספיק להיום ביי בתיה

    1. בתיה, זו תמיד בחירה שלנו איך לפרש את היותנו.
      ואת תמיד יכולה לבחור לשנות. תמיד
      אין צורך להמשיך ולדשדש בכאב. זה ממש לא מקדם לשום מקום טוב.
      בהצלחה
      ימים טובים טובים

  2. תמי
    זה הפוסט הכי מעניין ושהכי נגע בי עד כה. אני מרגישה כל מילה וכל כוונה כאילו נכתבה עליי, לצערי פרט לחלק שבו את למדת לשחרר את הבת ואני עדיין בתהליכי לימוד.
    כייף לך ואני שמחה בשמחתך על השלמות שבידע וחוסר הידע גם יחד.
    אוהבת תמיד , מרגנית.

  3. שלום תמי יקרה,תודה על כל ההכנות שעית עבורנו לעבור את תהליך נשימה מודעת,מודה לך שהכנת אותי היטב,אוהבת נשיקות ושנה טובה ומבריאה מחדש,סיגלית ליברמן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s