את חייבת! כי ככה צריך!

כתבתי כבר על זה שאין שעמום..
איך שכתבתי את זה היו לי יותר רגעי "שעמום", שפתאום היה איזה ואקום
ולא היה לי מה לעשות.

ממש. חחח.
ה- To do list שלי היא אינסופית.
כל פעם עוד רעיונות, נובעים בלי הרף, שנרשמים על הדפים הצהובים שלי.
וממתינים..
שיהיה לי חשק, שיהיה לי כוח, שהזמן יתאים, ש"ירגיש לי נכון".
פעם, לא מאוד מזמן, נאבקתי בזה ממש, הייתי כל הזמן בלחץ של- 'אני חייבת לעשות, להספיק'. כל הזמן היה משהו שצריך לעשות, זה הטריף אותי.
שנים, אבא שלי האהוב כ"כ, 'יושב לי על ראש' עם כל הצַריכים האלה.
כל הזמן צריך. חייבים. כי ככה זה.
אפילו כשאני כותבת את זה אני כבר לא נושמת טוב.

דרך החיים למדתי, שהמטוטלת בין הקצוות ולא משנה מה הם,
בתחילה נעה בקשת גדולה ובמהירות ולאט לאט נרגעת,
הקצוות כבר לא כ"כ קצוות, הקשת קטנה יותר (המרחק בין הקצוות קטן יותר)
והקצב איטי יותר.
מאפשר נשימה, מאפשר שפיות.

תמיד ולעולם יהיה מה לעשות!
ככה אנחנו. רוצים להשיג, להגיע, להצליח, לעשות משהו משמעותי בחיינו.
וזה יופי.

רק שהיום אני מבינה יותר את המשמעות של "ללא מאמץ".
ללא מאמץ לא אומר ללא עבודה או ללא השקעה, לא אומר לשבת ולחכות לנס.
ממש לא.
ללא מאמץ, מבחינתי, זה בדיוק מהמקום של לוותר על ה'צַריכים', להרפות.
לאפשר לדברים להתהוות כפי שהם צריכים באמת להיות, מבלי לדחוק בהם,
לאפשר זמן, פניות, להתכוונן נכון אל הדברים. ואז לעשות.

רגעי "השעמום" האלה, הם רגעי התהוות. אין באמת ואקום.
אז במקום ביקורת נוקבת ונוגסת של- אין לי חשק/כוח/ לא נכון../לא בסדר,
אני עוצרת ויודעת שמשהו מתבשל, ומכבדת את קצב הבישול שלי.
(שלעיתים איטי- אבל זה כבר שיפוטי, ואמרנו שבלי..)

יודעת שזה לא כי אין לי חשק (למרות שגם זה לגיטימי מידי פעם),
אלא כי משהו בי מבקש רגע לעצור, להמתין.
כבר יודעת על עצמי שלא יכולה ללכת לפי קצב של מישהו אחר,
(לא) בעסק, (לא) בבית, (לא) בספורט.
יש לי את הקצב שלי! שלי! ואני מכירה אותי. היטב.
רק אני מכירה אותי כ"כ טוב.

אסור לי להידחק למשהו שאינו תואם לי.
זו יכולה להיראות טיפשות או עצלות וזה יכול להיות אומץ.
ללכת בקצב שלי.

לא בנויה כבר לטיולים המוניים, להכתבה חיצונית למה שנכון.
כן מוכנה ללמוד, להיפתח לחידושים. כל הזמן.
ועדין- בכל פעם מחדש אבדוק שזה תואם לי.
לי ולשינויים שעוברת.
כי מה שתאם לפני שנתיים כבר לא תואם לי היום,
ומה שחשבתי שאולי לא יתאים, ממש מתאים עכשיו.
ככה, בתנועה זורמת, פתוחה,
בספירלה.
תנועה עגולה, פתוחה, נושמת, רכה.
ואז מופיע כל היופי.

אחרי זמן בישול שהיה אולי ארוך בעיני,
אני יכולה להפציע על שלל רעיונות וכוח לביצוע של ארבעה אנשים.
ואז שוב נחה..
עד לפרץ הבא.
וכשכבר מכירים (אני את עצמי), ומכבדים (את הקצב),
אז זה ללא מאמץ.

יופיי הייי

רוצים ללמוד איך?
זה פשוט.
לימודי גישת הספירלה כבר כאן.
יום א' שקצת אחרי החגים- ה- 21.10.12, 10:00-12:30,
10 שעורים, עד סוף דצמבר 2012.
ביעד, משגב.
(ממרכז הארץ- הפוך לפקקים- שעה וחצי, 40 דק' מזיכרון, 1/4 ש' מכרמיאל).

זה הזמן לחזור אלי במייל חוזר ולהירשם!
הסלון היפה שלי יכול להכיל 10 אנשים ללמידה כזו.
(הקפה והנוף המהמם- עלי).

מזכירה שהלימודים הם בעלות- חינמית. (דונה בלבד)
הרשמה נדרשת.

מאחלת את כל הטוב

תמי

7 תגובות על ״את חייבת! כי ככה צריך!״

  1. תמי היקרה,
    מרגש, נוגע, עוטף, מחמם ומאפשר.
    אשמח להצטרף למפגשים מיד אחרי סוכות וללמוד את הדרך.

    אשמח לקבל פרטים נןספים.

    חתימה טובה ושנה נהדרת

    עירית

  2. תמי יקרה, שנה טובה ומתוקה במיוחד ,לך ולכל אהובייך, תודה על ההזמנה הנדיבה להצטרף ללמידה במרחב שלך. אני באה!!!

  3. אז כן… כפי שאת יודעת לא יוצא לי לקרוא הרבה את הפוסטים שלך… כנראה שממש הייתי צריך את זה כרגע שהחלטתי לקרוא את זה ואכן כך… כמו שכבר הגיבו.. כתבת מהלב ונגע לי בול איפה שצריך…
    אני אשמח לעשות איתך את הדרך החדשה שאת מציגה לעולם.. איך נרשמים ומה עושים אני אשמח לשמוע בטלפון..
    אני אוהב אותך מלא
    איתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s