בשם האמת…

בשם האמת..

כמה דברים אנחנו עושים בשם האמת? בשם האהבה? אנשים מוכנים להתאבד על האמת שלהם,

אנחנו יוצאים למלחמות, מכלים ימינו  בזעם או מירמור על אי צדק, רק כי זה בניגוד לאמת שלנו. בשם האמת מופיעה כ"כ הרבה אלימות סביבנו. גם כשהיא שקטה, 'אלגנטית', עטופה באהבה, לכאורה. היא קיימת.

מה זו בכלל האמת ואיך אנחנו יודעים שזו האמת?

האם אנחנו יודעים בוודאות מה היא האמת? האם אנחנו יודעים בוודאות שמה שאנחנו חושבים או מרגישים כאמת, זו אכן אמת?!

ויותר מכך- איך זה גורם לנו להרגיש? כי אנחנו הרי מונעים מרגשות, רק מרגשות.
כל ההחלטות הן על בסיס רגשי, גם אלה שנראות ריאליות.

הבנתי שאם אני מונעת על בסיס רגשי, כדאי שאהיה מודעת לרגשות שלי, או למצב הרגשי שלי, או לפחות על איך זה משפיע עלי,

אבל האמת היא?  (חח) שהיא משתנה כל הזמן. ממש מרגע לרגע.

ברור שיש 'אמיתות' שהולכות איתנו שנים.. כאילו. אם נבדוק טוב נגלה או שהן בכלל לא שלנו או שהן כבר לא כאלה אמיתות עבורנו.

ראיתי כמה אנרגיה אני משקיעה בלהבין את האמת שלי, כמה אנרגיה בלהצדיק אותה, ובכל זאת לא באה מנוחה לייגע (ליגעה..).

ולפתע שמעתי מתוכי קריאת זעקה- תיכנעי כבר!

מה? להיכנע? אני? הכוונה אלי? כן, תיכנעי כבר!

לא ידעתי לתוך מה אני צריכה להיכנע. להיכנע נשמע רע, לא מתמודד, לא ככה לימדו אותי..

תיכנעי כבר!

טוב. מנסה. מתאמנת בלהרפות. ואז באה התובנה-חוויה.

ומה אם אני לא יודעת? מה אם אין לי שום מושג, מה אז?

אני שולחת מסרים ליקום, אני מתכווננת, אני בעשייה, אני לומדת המון ואפילו מהר, אפילו מיישמת. אני עם כוונה טובה, בנתינה- עושה כל מה שאני צריכה בעולם הרוחי והפרקטי,

ומה אם כל זה לא מקדם? מה אם אני באמת לחלוטין לא יודעת מה עוזר, מה מקדם, מה הולך לקרות, מה בכלל נכון? מה אם אני לא יודעת..

עכשיו השיעור האמיתי. להיות בחמלה לעצמך. לאחרים זה קל, את עושה את זה כל היום,

אבל לעצמך? להיות בהבנה ואהבה  וחמלה לעצמך. כן, כי את לא יודעת.
וזה מפחיד. אנחנו כל כך צריכים לדעת, להיאחז במשהו. כאילו יש במה. הכול משענת קנה רצוץ.
הדבר היחידי היציב הוא שינוי, תנועה ומתלווה לו חוסר וודאות.
אבל אין אדם שרוצה לחיות או לחוות חוסר וודאות. מובן.

אני רוצה לאתגר אתכם לרגע- תשאלו עכשיו את עצמכם- ומה אם אני לא יודע? ומה אם כל מה שאני 'יודע' אני לא באמת יודע?

מה אז? ותראו איזה רגש עולה. ותשהו בו לשנייה. רק לרגע. וכשהרגש הזה מופיע מה עוד בא איתו? ואיזו התנהגות אוטומטית מיד מופיעה? מה ההרגל שלך בתוך הרגש הזה?

ואין צורך לעשות עם זה כלום מלבד להתבונן. להכיל רגע את עצמכם.

להתבונן על עצמי בתוך המציאות הביא אותי אל החופש. החופש לבחור, החופש להיות.

לתת לדברים להיות כפי שהם במקום להתווכח עם המציאות. כי מה לעשות, כשאנחנו מתווכחים עם המציאות אנחנו מחמיצים אותה לגמרי. (ותודה לביירון קייטי ולברנדון בייס על היותן מורות מוארות ),

אנחנו מתלוננים, מקטרים, כואבים, עצבניים, רוצים שהדברים יהיו אחרת.. 'זה לא אמור להיות ככה'..

כשבעצם כל מה שנחוץ … זה להיות. עם מה שיש.

ולכן גם כתבתי באחד הפוסטים האחרונים שכל מה שקורה הוא התרופה.

לכוון לשינוי זה על הכיפאק, רצוי גם להיות בעשייה, דרך אגב..

עדין, בו בזמן הדברים מתרחשים כפי שהם מתרחשים.

למה? ככה.

וכל מאבק עם זה רק מגביר את הקושי.

אז. כן. להיכנע. להתמוסס לתוך מה שיש. באהבה.

הכול נהייה קל יותר אז.

רק טוב

תמי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s