מי מקשיב לך?

סליחה, באמת סליחה.

יש מונח בפסיכולוגיה שנקרא אפולוגטיות. משהו 'קסום' כזה שבו אתה מוצא עצמך בהתנצלות מתמדת, בהתקפלות מבחינתי.

זה בא ממקום כל כך עמוק, זו לא סתם אמירת סליחה או הצטערות על משהו.

זה מרגיש יותר כמו "סליחה שאני קיים".

וזה נורא.

סליחה שאני קיים? סליחה?

קבלנו מתנה אדירה, יפהיפיה (נכון גם מאתגרת) ואנחנו מבזבזים אותה, שוחקים אותה עד דק בלא להיות מי שאנחנו.

לאנשים תמיד ולעולם יהיה מה להגיד, לייעץ, לכוון, להעיר, לכעוס עליכם.

אז מה? אז נקשיב, נראה אולי יש כאן משהו שווה בשבילי ואם לא? מה אז?

כשאנחנו במצב אפולוגטי אנחנו מאמינים למה שנאמר לנו ולא רק זאת אנחנו מיד מכילים את זה על עצמנו היינו- כנראה שזה נכון..

הרגש שיופיע עם זה הוא אשמה. כשאנחנו מכילים את שמוטח כלפינו נרגיש אשמה ומיד לאחר מכן- כישלון.

לא כייף.

אבל מילא לא כיף- לא מקדם.

כ"כ לא מקדם.

תראו, ישנה תמיד האופציה להאמין ואפילו לכווץ את עצמנו, לצמצם  למינימום ההכרחי.

יהיה נוח לכולם. אבל למה?

ישנה גם האופציה (המומלצת בזאת), לבחון-

  1. האם זה נכון? האם יש כאן משהו טוב עבורי?
  2. האם זה מקדם אותי?
  3. איך זה מקדם אותי?

כשמשהו מקדם אתכם, לכו על זה!

כשלא, כשממש גם פוגע בהרגשתכם וביכולת לפעול ? וותרו על זה.

זכרו, לאנשים תמיד יהיה מה לומר. אנשים לא אוהבים שמזיזים להם את סדרי העולם. רוב האנשים לא אוהבים שינויים. שזה לבדו הזוי, כי הכל בשינוי כל הזמן! הדבר הכי קבוע שיש הוא השינוי.. אז באמת מדהים לראות כמה לרובנו כ"כ קשה עם שינויים.

אנחנו בעצם רוצים שיגרה, שהדברים יזרמו כמו שאנחנו מכירים, יודעים ורגילים.

מצחיק, או לא, אבל אין סיכוי.

הכל זז. ומהר.

בחרו. איפה הכוח, למי אתם נותנים אותו. החוצה או אל עצמכם?

אתם יודעים הכי טוב מה נכון לכם.

היו בטוחים בכך, גם אם למישהו נראה אחרת. רק אתם יודעים מה טוב לכם.

(ויש תקופות שלא וגם זה בסדר).

צריך רק לשאול את השאלות הנכונות. אלה שמועילות, שמקדמות אתכם ולא אלה שמפילות חזרה אל השיפוטיות והביקורת, על זה כבר סיכמנו שאנחנו מוותרים, נכון?

וכשמישהו אמר לכם משהו- תודו לו. כי בכל דבר שנאמר יש משהו עבורכם. יש תובנה מקדמת עבורכם. לא, אני לא סותרת את עצמי, לא אמרתי לאמץ את שנאמר לכם במדויק אלא להקשיב ולראות שמה שנאמר קרוב לוודאי (אני מקווה) בא מאהבה אליכם, מדאגה לכם, מרצון שיהיה לכם טוב. גם אם התוכן לא מדויק, יש משהו טוב בשבילכם, שמקדם אתכם.

אז במקום להתנצל על עצם קיומכם המופלא- תמיד תשאלו איך זה עוזר לי? במה מקדם אותי?

רוצים להיות חופשיים עכשיו

8 תגובות על ״מי מקשיב לך?״

  1. תמי תודה , תודה על זה שהזכרת לי עד כמה אנחנו מתנה …. אנחנו ייחודיים ומיוחדים כל אחד ואחד…
    אני אוהבת את מה שכתבת
    שרית

    1. תמצ'וק אהובה , תודה על התזכורת הנפלאה של מתנת החיים ומתנת הוויתנו.
      טוב שיש אותך שתמיד זוכרת גם לאחרים. האנשים הללו, אלה ש"מקטינים" אותנו הם אלה שבעצם צריכים את התזכורת כמה הם נפלאים כי כנראה שלא הם ולא אחרים הזכירו להם זאת וזו דרכה של השיכחה בעצמם , להרים ראש ולתמרמר על הזולת, תשובתי להם היא להזכירם כמה שהם אנשים טובים רק להזכירם זאת.
      תודה על היותך
      אוהבת, מרגנית.

  2. בעודי קורא את המאמר, נזכרתי באמירה שלקוחה מספרות המזרח:
    "הוא המדבר אינו יודע. הוא היודע אינו מדבר.".
    אם היית באמת יכולה להכיל משוב, לא היית נזקקת להסברים לוגיים מהסוג של: "…מה שנאמר קרוב לוודאי (אני מקווה) בא מאהבה אליכם".
    מה בכלל הרלבנטיות של הכוונות של נותן המשוב לתוכן ולמהות של דבריו???
    גם אם נצא לרגע מנקודת הנחה שכל כוונתו היא "להרוס לי את היום", הרי שגם אז דבריו הם עדיין האמת שלו.
    ואם כבר כ"כ חשוב לך מה הכוונה של נותן המשוב, למה שלא תכבדי אותו בשאלה ביחס לכוונותיו במקום לספר לעצמך סיפורים על כוונותיו?
    זו לא הנקודה היחידה, אני חושש שבהרבה נקודות במאמר שלך את מעודדת אנשים לדבוק בסיפור שלהם במקום לחיות במציאות.
    אגב, זה היה נשמע הרבה יותר אותנטי אם היית משתמשת בגוף ראשון יחיד במקום בגוף ראשון/שני רבים.

  3. "וכשמישהו אמר לכם משהו- תודו לו. כי בכל דבר שנאמר יש משהו עבורכם. יש תובנה מקדמת עבורכם."
    – כנראה שלכתוב את זה ולחיות את זה זה שני דברים שונים לגמרי.
    אחרת איך אפשר להסביר את זה שאת לא מאשרת את התגובה שלי?
    או מודה על התגובה שלי?
    או שמע מה שאת מטיפה לאחרים לא כולל אותך?
    זה בסדר, את לא צריכה לאשר, אין לי שום צורך שהתגובה תפורסם, היא ממלא הגיעה ליעדה.

    1. התלבטתי בתגובה ארוכות, ביני לביני דיברתי איתך רבות ובעיקר לא ממש הבנתי את הכוונה, כנראה, ולכן לא עניתי.
      נשמע שיש בך הרבה כעס ואני לא יודעת על מה. מה במה שכתבתי ככ הקפיץ אותך.?
      אני לגמרי מרגישה אחד עם מה שאני כותבת. זכותך לראות אחרת. והאמת שחשוב לי לשמוע מה אתה אומר כי נראה שלא עברתי אליך ברור, או לפחות לא כמו שהתכוונתי.
      אז תודה. רבה.
      ימים טובים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s